בעולם יש ספריות ויש גם ספריות דגיטליות, אולם מאגר ידע ענק, שמתחדש מדי יום, יורד לטמיון ומושלך לפח. מדובר במאות מיליוני חיבורים אקדמיים שנכתבים בעולם (ובארץ) מדי שנה, באוניברסיטאות ובמכללות. מדי יום עמלים מיליונים רבים של סטודנטים על עבודות סמינריוניות, עבודות רפרט ואחרות, במסגרת תואר ראשון והתארים המתקדמים. בחיבורים אלה נעשה שימוש במחקרים חדשניים, מועלים בהם רעיונות והם חלק משרשרת המחקר. החיבורים הם בכל תחום במדעי החברה והרוח, מדעי החיים ומדעים מדויקים, רפואה, אמנויות, תזונה ומה לא. המרצה או עוזר ההוראה הם היחידים שבאמת קוראים את העבודות האלו – וגם זה לא בכל המקרים. לאחר שחיבורים אלה נבדקים, רק בודדים, ממש מתי מעט, בעיקר של דוקטורט ומעטים של MA נשמרים ומוצעים בדרכים שונות לציבור. החלק הארי (מעל 99%) נזרק, או פשוט נשכח ונמחק מכונני המחשבים. זה משאב עצום שאינו מנוצל.

מאגר כזה, רב-תחומי ורב-לשוני, שעשוי לשמש גם פלטפורמה לעבודה משותפת בתחומים שונים, לשיתוף פעולה בין חוקרים ממדינות שונות, שיתבסס על המשאב האמור, כשלצדו גם כלי עזר אקדמיים, דוגמת מילון מונחים אקדמיים ופלטפורמות לעיבוד סטטיסטי. המאגר יוכל להציג מודלים מחקריים, תתי-תחומים בנושאים שונים ולכוון למאגרים ביבליוגרפיים רלוונטיים. מאגר אינטרנטי כזה, פתוח לכל ללא עלות, עשוי לשרת מספר מטרות מרכזיות. ראשית – זה אמור להיות מקור מרכזי, מקביל למאמרים אקדמיים, לידע אקדמי מצטבר ועדכני. שנית – המאגר ישרת לא רק סטודנטים אלא גם מרצים, מסיימי אוניברסיטאות, אינטלקטואלים, אוטודידקטים, תחקירנים, תלמידי תיכון ועוד ועוד. מאגר כזה שהטווח שלו יכול להיות מרפרט (כולל מבחני בית) ועד פוסט-דוקטורט, עשוי לספק מידע עצום שאינו כלול במאמרים מכתבי העת המוכרים.

יש שיטענו שמאגר כזה מעודד העתקות. אך למעשה התוצאה תהיה הפוכה: כיוון שהמאגר יהיה חינמי, הוא יאפשר לא רק לסטודנטים אלא גם למרצים לבדוק אם לא נעשה במאגר, כמו בכל מקור מידע אחר, שימוש לרעה. יתר על כן, קיומו של מאגר כזה, שעשוי להעשיר ידיעות של סטודנטים, אך בו בזמן למנוע העתקות, יחליש מאד אתרים שמוכרים לסטודנטים עבודות מיד שנייה, כשהקונה אינו קורא אפילו את הנכתב. בישראל פועלים כבר היום אתרים המציעים עבודות אקדמיות למכירה. אתרים אלה הם בבחינת בד אדום מול עיני המרצים, שלעתים נותרים חסרי אונים. המאגר המוצע עשוי להוות פתרון לבעיה זו.

לפי הסטטיסטיקה, מדובר בכוח קנייה רציני מאד. המאגר יהיה פתוח לכולם, אך כל מי שיתרום למאגר מעבודותיו (תהיה ועדת עריכה ושיפוט), יקבל כרטיס מגנטי שיקנה לו הטבות בעולם כולו. ברור שזה גם אינטרס של העסקים שמעמידים למכירה נכסים, טובין ושירותים. גם מי שמסיים לימודיו באוניברסיטה ימשיך להיות חבר במאגר הזה, הן מתוך עניין, הן מתוך אינטרס או מכל סיבה שהיא. כלומר, שמדי שנה יצטרפו עשרות מיליוני סטודנטים חדשים.

כמי שמצוי בעניין, אין אתר כזה, שבינתיים מכונה אותו "וויקיתזה". עיקר ההשקעה היא בתפעול וזה לא מעט, אך בחישוב עתידי, נראה שכדאיותו רבה ואף מובטחת. בתוך כמה שנים עשוי האתר מהפוך לאחת הרשתות החברתיות החזקות, עם קהל איכותי. ניתן יהיה להשתמש בו לחיפוש עבודה בתעשיות ובתחומים שונים (לכל חיבור אקדמי יצורף הרזומה של הכותב), ואפילו למצוא שידוכים והיכרויות. אבל החשוב ביותר – מאמציהם של מאות מיליוני סטודנטים ולומדים לא ירדו לטמיון, ויסייעו לבניית הידע האנושי.